הגדולה האמיתית של קרי היא בכך שבמקרה שלו תהיות מהסוג הזה עולות מעצמן ונראות כמעט הגיוניות. זאת תכונה של ספורטאים מזן נדיר, ספורטאים חד פעמיים שמביאים יכולת מסוימת לשיאים חדשים. כשספורטאים כאלה נמצאים בשיאם, אנחנו באמת לא יודעים כמה רחוק זה יגיע, מהו קצה גבול היכולת האנושית. קרי קולע מבחוץ כפי שאף אחד לא קלע מבחוץ אף פעם, כשהוא בזון הסלים שלו נראים בו זמנית קלים מאוד ובלתי אפשריים, ופתיחת העונה הזו עשויה להעיד על השלב הבא באבולוציה של הקלע הגדול ביותר אי פעם.

לעומת הרץ או השחיין המהיר בעולם, בענף כמו כדורסל יכולת לא באה לידי ביטוי בהבלחה חד פעמית אלא ביציבות. כולם מסוגלים להכניס מדי פעם כדור לטבעת ממרחק של 6.7 מטר, חלק גדול משחקני ה-NBA מסוגלים לעשות זאת בתדירות סבירה, לפעמים שחקן תופס יום בו נדמה שהוא לא יכול להחטיא. בכל הקשור לקליעה, הבדלים לא נראים לעין אלא נמדדים לאורך זמן וקשורים לאחוזי הצלחה, לכן קל יחסית להאמין שניתן להשתפר בתחום הזה, גם ברמות הגבוהות ביותר של ביצוע. במקום להצליח בפעולה ב-45 מתוך 100 נסיונות בסך הכל צריך להצליח ב-50 מתוך 100, ואם 50 למה לא 55 ו-60? זאת הרי אותה פעולה כל הזמן.

היכולת לבצע את אותה פעולה בהצלחה קשורה, בין היתר, להיכרות של ספורטאי עם הגוף שלו והמנגנונים שמפעילים אותו. בפתיחת העונה נדמה שזה הדבר שקרי הביא קרוב לשלמות. הוא יכול להעביר רבעים שלמים כמעט בלי לזרוק ואז להשתלט על המשחק ברגע. הוא לא זקוק ל-heat check, הרושם הוא שהוא יודע מראש מתי הוא חם והוא מחכה לרגעים האלה. אולי זה לא מקרה שהרגע הזכור ביותר במשחקי ההכנה היה כשקרי חגג עם הספסל שלשה כשהכדור עוד היה באוויר. הוא הגיע לרמת היכרות עם עצמו בה הוא יודע מתי זריקה תיכנס.