הסימפטום הבולט ביותר של ההתנתקות, ככל הנראה האירוע המכונן ביותר מבחינה חברתית-פוליטית שאירע בישראל מאז המהפך של 1977 (ביחד עם רצח ראש הממשלה רבין), הוא התקבעות ההפרדה בין ציוני ודמוקרטי. שני המושגים הללו חיו במתח מאז הקמת המדינה, אבל נראה שעם קריסתו של הבית האחרון בגוש קטיף, הם החליטו סופית על היפרדות: מדינת ישראל האחת, הגדולה והמשפיעה בפער גדול, רואה מאז את הדמוקרטיה ככלי משחית. היא נלחמת לצמצום כוחה והשפעתה של ישראל השנייה והמצטמקת, עוקפת אותה בשלל חוקים ותקנות ומשתלחת בראשיה. מאז הקמתו מניף ערוץ 20 את הדגל של המדינה הציונית. זו שמחבקת את חייליה ואת דגלה, אבל לא סולחת ולא שוכחת ל”פושעים במדים” שביצעו את “הגירוש” ורודפת קצינים ומפקדים. זאת שמזדעקת לתקוף את כל מי שמעז להביע ביקורת על מוסריותה וצדקתה, אבל מסמנת את גיבורי התרבות שלה כשתולים ובוגדים. “מנותקים”, הסרט הדוקומנטרי שחלקו הראשון שודר אתמול (רביעי), מייצג נאמנה את הדואליות הזאת.

“מנותקים” הוא הסרט הראשון ברצועה “סיפורה של מדינה”, פרויקט מיוחד של הערוץ שיעסוק באירועים מכוננים לאורך ההיסטוריה של העם בישראל. ואם לשפוט ממנו לגבי ההמשך, אפשר להיות בטוחים שלא יסתפקו שם רק בגרסה מודרנית ל”עמוד האש”. את “מנותקים” מוביל העיתונאי קלמן ליבסקינד, שיוצא בחלקו הראשון לעסוק בתהליך שהוביל לאישור תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. ליבסקינד, עיתונאי מוערך ומנוסה, עורך בחלק הזה עבודה יסודית מרשימה של ריאיונות עם שורה של אישים ובעלי תפקידים מרכזיים באותה תקופה. בין היתר מדובר במנהל לשכת ראש הממשלה ויועצו הקרוב של שרון, דב וייסגלס, האלוף גרשון הכהן שפיקד וביצע חלק ממבצעי הפינוי, ניצב אורי בר לב – מבכירי המשטרה באותה תקופה, ורבים נוספים.