כשאיינארס בגאצקיס נכנס הערב (רביעי) בשערי יד אליהו, הוא מן הסתם הגניב מבט חטוף אל הבלטה ההיא, שממנה המריא בניסיון הכושל ליירט את מסירת הקוורטרבק של גור שלף לדרק שארפ. היום, כמעט 12 שנים אחרי, מוטבעת מדבקה על הבלטה הזו. מדבקה של לוגו היורוקאפ. רק דבר אחד יכול להיות יותר סמלי מזה: העובדה שאפילו המדבקה הזו תוסר מהפרקט עד מחר.

בתום הזמן החוקי, כשלוח התוצאות הורה על שוויון 81:81, נזכרו רבים שמאמן ניז’ני נובגורוד כבר הפסיד למכבי תל אביב בהארכה בהיכל ב-2004, 107:99 באותו נס ז’לגיריס. אבל רבים שכחו ששמונה חודשים מאוחר יותר, עדיין ב-2004 ועדיין במדי ז’לגיריס, בגאצקיס גם ניצח את מכבי בהארכה בהיכל, 102:104.

וכך נראו חמש הדקות שגמרו לצהובים את העונה האירופית המסויטת הזו: הם הפסידו 14:3, פגעו ב-1 מ-7 מהשדה, איבדו שלושה כדורים, לא מסרו אפילו אסיסט אחד, ובמדד המשוקלל עמדו על מינוס 3 לעומת 31 של יריבתם.

זה לקח חמישה משחקים וחצי, ועוד כמה דקות, עד שמכבי החליטה שהיא רוצה לשחק ביורוקאפ. ולהילחם, ולנצח, ולעלות שלב, ואפילו לטוס שוב לרוסיה בשמינית הגמר. אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. הכרעה על חודו של סל? היא הייתה נמנעת מלכתחילה, אלמלא ההפסד בלובליאנה. הארכה במשחק המכריע? זו הייתה המטרה שהצהובים לא הצליחו להשיג לא מזמן, מול דרושפאקה.

המציאות, מתברר, עולה על כל דמיון. 120 שעות בלבד אחרי התבוסה למכבי חיפה, הצליחה מחזיקת גביע המדינה (היוצאת?) לערום עוד ועוד שיאים שליליים לרשימה הבלתי נגמרת שלה.