חי בחוץ לארץ, עוסק בעסקי קזינו

Filed Under IL

בית-המשפט העליון אמור היה לדון היום (8.2) בשני ערעורים הקשורים לבקשת חופש המידע שהגישו רביב דרוקר וחדשות ערוץ 10 בנוגע לשיחות הטלפון שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו עם עורך “ישראל היום” עמוס רגב ועם מייסד ומממן העיתון שלדון אדלסון. עם זאת, בסופו של דבר דן העליון בערעור אחד בלבד, שנגע לענייני פרוצדורה, ולא קיים כלל דיון בטענות המהותיות של הצדדים. עובדה זו, יחד עם הערות שהשמיעו השופטים במהלך הדיון, עשויות ללמד על כוונה להחזיר את הדיון בבקשה לבית-המשפט המחוזי ואולי אף לפסול את פסק-הדין שנתן המחוזי, כפי שדורשים באי-כוחם של רגב ואדלסון.

הפסיקה, אמרו השופטים, צפויה להתקבל כבר מחר.

בספטמבר האחרון הגישו דרוקר וחדשות ערוץ 10, באמצעות עורכי-הדין יונתן ברמן ואורי אדלשטיין, עתירה לבית-המשפט המחוזי בירושלים בדרישה לקבל מידע על מועדי שיחות הטלפון שקיים ראש הממשלה עם רגב ואדלסון, זאת לאחר שבקשת חופש מידע נדחתה על ידי משרד ראש הממשלה. בראיון ל”העין השביעית” הסביר דרוקר כי לציבור יש עניין לדעת אם בנימין נתניהו מתקשר מדי ערב אל עורך “ישראל היום” עמוס רגב ומשוחח עימו זמן קצר לפני ירידת העיתון לדפוס.

שופט בית-המשפט המחוזי בירושלים דוד מינץ דחה את התנגדות נתניהו למסור את המידע, וחייב את ראש הממשלה להעביר לדרוקר מידע על שיחות שקיים עם רגב ועם אדלסון (מועדי השיחות ויוזמיהן), וזאת בכפוף להסכמת עורך העיתון ומייסדו.

רגב ואדלסון, באמצעות עורכי-הדין ד”ר אביגדור (דורי) קלגסבלד, ויקי ונטורה ואמיר שרגא, הגישו עתירה לבית-המשפט המחוזי בדרישה לפסול את הפסיקה הזו. עתירתם נדחתה על הסף ועל כך ערערו עורך העיתון ומייסדו לבית-המשפט העליון. עיקר טענותיהם של רגב ואדלסון נוגעת לעובדה שהשניים לא צורפו לעתירה שהגישו דרוקר וחדשות 10 בעקבות דחיית בקשת חופש המידע, לא על-ידי העותרים (דרוקר וחדשות 10), לא על-ידי המדינה ואף לא על-ידי השופט מינץ.

בפתח הדיון היום נשאלו באי-כוחם של דרוקר וחדשות 10 על ידי נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, מדוע לא צירפו מלכתחילה את רגב ואדלסון לעתירה שהגישו. “אנחנו סברנו גברתי שההחלטה המנהלית [לדחות את בקשת חופש המידע; א.פ] לא התקבלה בעניינם של אדלסון ורגב”, הסביר עו”ד ברמן. “התקבלה פה החלטה שהנימוק היחיד שלה היה פגיעה בפרטיות ראש הממשלה”.

השופטת נאור העירה כי כאשר פנו דרוקר וחדשות 10 לבית המשפט וטענו כי החלטת הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה היתה שגויה, “לכאורה מתבקש לצרף או לפחות ליידע, לעשות משהו בעניין הזה”. לדבריה, היו בעבר פסיקות שתמכו באי צירוף צדדים שלישיים שעשויים להיפגע מאישור בקשת חופש מידע, אולם במקרים ההם הפגיעה הפוטנציאלית היתה “בהמוני בני אדם” ואילו במקרה זה מדובר בשני אנשים בלבד.

“העמדה שלנו גברתי היא שאין כאן פגיעה”, השיב עו”ד ברמן. “שאדלסון ורגב לא עלולים להיפגע”.

“על פי ההיגיון, לשיחת טלפון יש שני צדדים”, העיר השופט אליקים רובינשטיין. “שיחת טלפון בנויה על צימוד של הצד האחד והצד השני. אפילו מבחינת השכל הישר של ההליך, למה לא לצרף גם אותם, יגידו מה שיש להם, יחליט בית-המשפט?”.

“משום שבית-המשפט לא שומע טענות שלא נטענו בפני הרשות המנהלית”, השיב עו”ד ברמן. “אדוני שואל למה לא דחפנו את בית-המשפט לשים את עצמו בנעלי הרשות המנהלית?”. בהמשך טען עו”ד ברמן כי עד כה לא הצביעו רגב או אדלסון על כל פגיעה בהם שעלולה לבוא כתוצאה מאישור בקשת חופש המידע. “הבעיה שאתה לא הצד השני לשיחות איתו”, העירה השופטת נאור.

את עיקר הביקורת השיפוטית ספג בא-כוחם של ראש הממשלה ושל הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרדו, עו”ד רועי שויקה. נשיאת העליון, השופטת נאור, שאלה את עו”ד שויקה מדוע המדינה לא הפנתה את תשומת לב בית-המשפט המחוזי לסעיף 17ג בחוק חופש המידע ולפיו “לא יורה בית המשפט על מסירת מידע העלול לפגוע בזכויות צד שלישי, אלא לאחר שנתן לצד השלישי הזדמנות להשמיע טענותיו, בדרך שיקבע”.

“כי בשלב המקדמי שבו היינו סברנו שבו זה ייעצר”, השיב עו”ד שויקה.

“אבל אם לא?”, שאלה השופטת נאור. “הרי יש כאן עתירה של חברך שאומר אני זכאי לקבל את הפרטים מראש הממשלה וכפועל יוצא מכך גם עניינם של רגב ואדלסון. למה למצער לא טרחה המדינה להפנות את בית המשפט לסעיף 17 ג’, זו לא השמטה קשה?”

“ודאי שלא היתה פה השמטה מכוונת”, השיב עו”ד שויקה.

“לא מכוונת אבל האם היא לא מוטעית?”, שאלה השופטת נאור. לדברי עו”ד שויקה, ההסבר נעוץ בכך ש”במחוזי אין הקפדה כל-כך” על סדרי הדברים. “בדיון גם לא היו שאלות”, ציין.

כשנשאל עו”ד שויקה מה צריך לקרות לדעתו כעת ביקש להתייעץ עם שולחיו. “אדוני ינקוט עמדה”, ציוותה עליו השופטת נאור, אולם עו”ד שויקה נדם עד שהשופטת נאור הוסיפה את המילים “אולי אחרי חברו”, ופנתה לדיון עם עו”ד קלגסבלד.

בא כוחם של רגב ואדלסון פתח בהסבר מדוע לא ביקשו לקוחותיו ביוזמתם להצטרף לעתירה. “מר אדלסון חי בארץ אחרת, הסיכוי שידע על הבקשה הוא אפס”, אמר עו”ד קלגסבלד. לגבי עורך “ישראל היום” אמר: “אני מניח שזה פורסם באיזשהו מקום והוא ידע על הבקשה אבל זו לא השאלה, השאלה אם ידעו שיפסקו בזה בלעדיהם. נגיד שרגב ידע…”.

“לא נגיד”, הפסיקה אותו השופטת נאור, “אתה תגיד”.

“אני לא יודע”, השיב עו”ד קלגסבלד, “מר רגב אולי ידע על הגשת הבקשה. אני לא יודע, אני יכול לשאול אותו”.

“למען הזהירות היה יכול להיזעק ולהגיד ‘אני רוצה להיות בפנים'”, אמר השופט סלים ג’ובראן.

“אבל זה לא עובד בצורה כזו”, טען עו”ד קלגסבלד. “החובה הראשונה היא לא על מר רגב ולא על מר אדלסון. מי שהולך לבית משפט צריך לצרף את מי שעשוי להיפגע, ומר רגב ומר אדלסון אמורים להיפגע מההחלטה”.

“יש דרך מלך אחת וזה לבטל את פסק הדין”, טען בהמשך עו”ד קלגסבלד. “כל תוצאה אחרת לא תעמיד את אדלסון ורגב באותו מצב שבו היו נמצאים לו היו מצורפים מלכתחילה”. לטענת עו”ד קלגסבלד, על דרוקר וערוץ 10 להגיש עתירה חדשה לבית-המשפט המחוזי, שתכלול כמשיבים הן את נתניהו והממונה על יישום חוק חופש המידע בלשכתו והן את רגב ואדלסון.

כדי להדגים את הבעייתיות במצב שבו פסק-הדין שנתן המחוזי לא יתבטל, ציין עו”ד קלגסבלד מספר טעויות עובדתיות בפסק-הדין שניתן, ובהם הטענה כי אדלסון הוא הבעלים של “ישראל היום”. “אני אומר לכם שלמר אדלסון אין מניה אחת ב’ישראל היום'”, אמר עו”ד קלגסבלד, “העיתון מוחזק על ידי חברה שבבעלות קרוב משפחה שלו”.

בהקשר זה יצוין כי בעבר לוו חלק מהידיעות ב”ישראל היום” על שלדון אדלסון ורעייתו ד”ר מרים אדלסון בגילוי הנאות לפיו “ד”ר מרים ושלדון אדלסון הם הבעלים של החברה המחזיקה במניות ‘ישראל היום'”. עם זאת, החל מדצמבר 2013 השתנה הגילוי הנאות הצמוד לידיעות שכאלו ומאז הוא קורא: “משפחת אדלסון היא הבעלים של החברה המחזיקה במניות ‘ישראל היום'”.

טענה עובדתית שגויה נוספת שלטענת עו”ד קלגסבלד משולבת בפסק-הדין של המחוזי היא הגדרת אדלסון, המייסד של “ישראל היום” (שהוא גם הבעלים של “מקור ראשון”) ומי שרק לאחרונה השתלט על עיתון נוסף בארה”ב (גם כן באמצעות חברה שבה מחזיק בן משפחתו) “איש תקשורת”. “הוא חי בחוץ לארץ, עוסק בעסקי קזינו”, אמר בא-כוחו של איש העסקים. “הוא איש תקשורת מובהק?”.

כשששאל השופט ג’ובראן מה דעתו של עו”ד קלגסבלד על האפשרות להחזיר את הדיון למחוזי בלי ביטול פסק-הדין, השיב בא-כוחו של אדלסון כי “זו תהיה תוצאה לא מוצלחת”. לדבריו, “צריך לדון בכל טענות הצדדים במקשה אחת”.

“אני שקלתי את כל הדברים האלה”, הוסיף עו”ד קלגסבלד, “כי אני יודע שאף אחד לא אוהב לבטל פסקי-דין של שופטים אבל אי אפשר להימנע מזה”. כל פתרון אחר, הדגיש עו”ד קלגסבלד, יהיה “טלאי על טלאי”. לדבריו, “היה פה פגם בהליך, ואת הפגם הזה צריך לתקן בדרך אחת וזה ביטול פסק הדין, כל דרך אחרת תגרור רק תקלות”.

לאחר התייעצות זריזה של השופטים הודיעה השופטת נאור: “בשלב הזה לא נשמע טענות לגוף העניין ולא נכבול את ידינו לשום כיוון”.

49/16