באיחור של רבע שעה, עלה לבמת היכל הספורט ביד אליהו מופע החימום של סיינפלד, הקומיקאי מארק שיף. דווקא מופע החימום הבהיר במקביל מהי גדולתו של סיינפלד ומהו הפגם הגדול שלו. שיף, לצערו, לא הצליח לתרגם את בדיחותיו לשפה הגלובלית וההתייחסויות שלו לעולם האמריקאי הותירו פנים חתומות רבות בקהל. סיינפלד, אם תרצו, נפל במכשול הזה רק כפעמיים. וזה לא היה צריך לקרות. כי סיינפלד, עם שפת הגוף המיזנטרופית האקרובטית הנפלאה שלו, רץ עם המופע הזה ועם הבדיחות האלה כבר כמה שנים. אפשר היה לנפות כמה בדיחות שהקהל המקומי לא מבין. אנחנו רוצים להיות אמריקה, אנחנו צורכים את אמריקה, אבל אנחנו לא אמריקה. הדוורים שלנו, למשל, לא נוסעים ברכבים ולא לובשים מדים מוזרים. גם את הבדיחה על המאפה האמריקאי שלא קיים בישראל (pop tarts) אפשר היה להוריד מהמופע. אנשים בקהל התלחשו ביניהם ותהו על מה סיינפלד מדבר.

אנחנו ישראל. ובאמת שהייתם מצפים מישראלים לסף רגש גבוה. אחרי כל הפיגועים והמלחמות, אפשר היה לחשוב שיהיה קשה לרגש ישראלים. אז אפשר היה לחשוב. הישראלים צחקו מכל מילה שסיינפלד שחרר במהלך השעה שהיה על הבמה. רבים גם חרחרו בהנאה מול מופע החימום. וזה מובן ברמה כלשהי, הישראלים רק רוצים לחזור לניינטיז. הלוואי ואפשר היה להתנתק מהמציאות ולחזור לחלום הבועתי שבסופו כולם חיים בשלום.