צ’מפיונס ליג עם מכבי ראדה פריצה לא זכה לטעום. אבל לראות הוא ראה, ולנתח הוא ינתח.

“זו רמה אחרת. מכבי קיבלה בית קשה מאוד, צ’לסי, פורטו, דינמו קייב. אחרי שראיתי גם את המשחקים מול באזל, אולי היה קל יותר אם מכבי היתה משחקת בבלומפילד. זה המגרש האמיתי של מכבי. בחיפה אפשר למכור יותר כרטיסים, אבל זה לא הבית האמיתי, וזה משפיע”.

כשראית את המשחקים בטלוויזיה, תמכת לגמרי או שהיתה קצת טינה על כך שאתה לא שם?

“אף פעם לא אהיה נגד מכבי. אני אוהב את מכבי. תמיד, לכל החיים, אהיה אוהד של מכבי. תמיד”.

ועכשיו הוא במדים האדומים של הלסינבורג. כלומר, עכשיו-עכשיו הוא במדים של מכבי, רק בשביל התמונה. אבל בינואר הפגרה נגמרת, וראדה חוזר לעניינים.

“טוב לחזור הביתה”, הוא מסכם. “חזרתי למשפחה, וזה נחמד. אני חייב להסתגל למה שקורה כאן, כי זה שונה ממה שהייתי רגיל. הלסינבורג לא בצמרת, המועדון נאבק מבחינה כלכלית. ידעתי לאן אני מגיע – כרגע אנחנו לא קבוצה שנלחמת על אליפות, וזה הבדל גדול בשבילי. במכבי הכדור כל הזמן היה אצלנו, היינו דומיננטיים, ובשבדיה, כחלוץ, זה הרבה יותר ישיר, הרבה מאבקים פיזיים על כדורים ארוכים. לוקח זמן להתרגל לכדורגל הזה, אחרי מה שהייתי רגיל במכבי”.

וראיתי שקיבלת גם כרטיס אדום שם. גם על עצבים. כמו בדרבי.

“כן, והשעו אותי פה לשני משחקים. שני המשחקים הכי טובים של העונה”.

יחסית, אתה בחור עדין מחוץ למגרש. פתאום אתה מתהפך?

“כן”, הוא צוחק. “בדרך כלל אני בסדר, אבל לפעמים אני מקבל עיניים שחורות”.