“הזוג הצעיר מחפש לעצמו דירה. יש לך מה להמליץ להם?”, שאל אותי קרוב משפחה, אבא של בחור צעיר שהתחתן לא מזמן. הבחור והאשה שאתו, שניהם אנשי היי-טק שעובדים במרכז, יהפכו בעוד מספר חודשים להורים, ולפיכך הם מחפשים לעצמם דירה באזור השרון.

מהר מאוד הם גילו, שאין להם סיכוי למצוא דירה במקומות כמו רעננה, הרצליה, רמת השרון והוד השרון. המחירים שם הרבה מעל ליכולתם. בחיפושיהם אחרי דירה, הגיעו לראש העין, ולפרוייקטים החדשים שמוצעים שם למכירה. דירת 4 חדרים עולה שם בין 1.45 ל-1.55 מיליון שקל, מחיר לא מבוטל, בהתחשב ביכולותיהם הכלכליות וגם בזה, שמדובר כיום באתר בנייה אחד גדול, שלא ברור כיצד ייראה מבחינת תושביו ומבחינת התשתיות שלו, עת שיושלם במהלך העשור הבא.

כ-16 אלף יחידות דיור מתוכננות בראש עין, שעל פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מונה מעט יותר מ-42 אלף תושבים. המשמעות היא שבעוד כעשור תמנה העיר כמעט 100 אלף איש, ולא תדמה למה שאנו רואים היום. האם העירייה תוכל לעמוד בקליטת כל עשרות אלפי המתיישבים החדשים, ובמיוחד בתחזוקת התשתיות, שרובן אמנם ימומנו על ידי הממשלה, במסגרת הסכמי הגג? האם העלויות השוטפות על תפעולן ותקינותן יפלו בסופו של דבר על העירייה? אני מרשה לעצמי להשאיר את השאלה פתוחה, גם אם בעירייה בטוחים שהכל יילך כשורה.

במהלך הבדיקה של ראש העין, עלה העניין של מבצעי “מחיר מטרה”. מספר חברות זכו לפני מספר חודשים במכרזים של “מחיר מטרה”, אותם יזם שר השיכון לשעבר אורי אריאל, שבהם יוקמו 2,048 דירות, מתוכן 1,249 דירות במחירים שנמוכים ב-20% ממחיר השוק של תחילת 2015. מחירי הדירות שנקבעו אז, לעומת מחירי דירות רגילים שנגבים על ידי קבלנים על דירות רגילות, יכולים ללמד משהו על עליות המחירים מאז: דירת 100 מ”ר עם מרפסת של 10 מ”ר ומקום חניה אחד אמור לעלות 987 אלף שקל, כלומר 20% פחות ממחיר השוק במארס השנה. ואולם כיום המחיר מהווה כשני שלישים ממחיר הדירות הנוכחי, מה שמעיד על עליית מחיר של כ-20% בחודשים האחרונים.

השאלה שצצה היתה האם לייעץ לזוג הצעיר להמתין עד לשיווק הדירות במסגרת “מחיר מטרה”, שייערך ככל הנראה בסוף הרבעון הראשון של 2016. אמרתי לזוג הצעיר, שאם ימתינו, הם לוקחים על עצמם סיכון לצאת קרחים מכאן ומכאן: על ה-1,249 דירות מוזלות יתנפלו אלפים ואולי אף עשרות אלפים, והסיכוי שהזוג “שלי”, יזכה בו – קטן. לעומת זאת, המחירים, במיוחד בראש העין, עולים בקצב מהיר מאוד, ואם ימתינו הם עלולים למצוא עצמם מול דירה שהיום הם יכולים לרכוש, אבל במחיר גבוה שימנע מהם לרכוש אותה בעתיד.

כולנו – גם ההורים, גם הזוג הצעיר וגם אני, נותרנו מתוסכלים. הם הודיעו, כי הסיכון גדול מדי, וכי אינם מוכנים להמר על זכייה בהגרלות “מחיר למשתכן”. בנוסף “מינו” אותי לצורך הדיון כנציג הממשלה, ושפכו עלי את התסכול הזה, שבו הממשלה לא רק שלא עוזרת, אלא מערימה בפניהם דילמה.

זה החזיר אותי למציאות ערב שיווק הקרקעות במסגרת “מחיר למשתכן”, במודיעין. זמן קצר קודם לכן, קבוצת קבלנים רכשו קרקעות בעיר, במחירים גבוהים, והביעו ביטחון שלא תהיה להם שום בעיה לשווק את הדירות בפרוייקטים הללו, למרות הדירות המוזלות, שעתידות להיות משווקות שם בקרוב. הנימוקים שהביאו אז היו תקפים גם לאלה של ראש העין: כמות לא גדולה של דירות מוזלות לא תתרום לשינוי אמיתי של השוק ושיטת השיווק שתישא אופי של טפטופים תמחיש לזוגות הצעירים, שהסיכוי שלהם לזכות בדירה מוזלת – נמוך.

הזוג הצעיר שלי ממשיך בהתלבטויותיו, ואני מקווה שיבחר לרכוש לעצמו דירה יד שנייה צנועה יותר ולא דירה חדשה. ואולם השאלה שעולה מהסיפור הזה היא האם זוגות צעירים שיעמדו במצב דומה, בעת השיקול אם להשתתף בהגרלות לכל מבצעי “מחיר למשתכן”, אותם יזם כחלון, יגיבו בצורה שונה.