שילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה יביא לצמיחה במשק. את המלים האלה לא המציאו אנשים עם מוגבלויות, אלא מבקר המדינה, בדו”ח שפירסם לפני כשנה. מבקר המדינה קבע עוד שלא נדרש תקציב מיוחד לעניין, אלא רק תיאום בין שמונה משרדי ממשלה שמטפלים בנושא, ופועלים ללא תיאום וללא מדיניות אחידה. במלים אחרות, ניתן להציג צמיחה משמעותית – ללא כל תוספת תקציב. מבקר המדינה קבע עוד כי שיעור העסקתם של אנשים עם מוגבלויות בשירות המדינה נמוך, והגיע ל–2.05% בלבד מעובדי המדינה ב–2010.

באחרונה אישרה הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק לסיכוי שווה, לשילוב 3% עובדים עם מוגבלויות בגופים ממשלתיים באופן מיידי, ובשיעור של 5% החל ב–2017. את הצעת החוק הגישו חברי הכנסת יואב קיש (הליכוד), נורית קורן (הליכוד) ואיציק שמולי (המחנה הציוני), לצד שורה ארוכה של חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה.

אם ההצעה תיהפך לחוק בספר החוקים, תשתווה ישראל לעולם המערבי ביחס שלה לאנשים עם מוגבלויות. כיום, למרבה הצער, ישראל דומה יותר לפקיסטאן ולאפגניסטאן ביחסה לקבוצה חשובה זו. מערכות חוקים בגרמניה, בארה”ב ובמדינות מערביות נוספות מחייבות שילוב של אנשים עם מוגבלויות – בעיקר בעבודה, שיעור של 5%–7% עובדים מסך העובדים.

והנה עוד קצת מספרים: בישראל חיים כ–900 אלף אנשים עם מוגבלויות בגילי עבודה (על פי משרד המשפטים), לעומת כ–370 אלף מקבלי קצבאות למיניהן. כלומר, כ–500 אלף אנשים עם מוגבלויות הם נוכחים־נפקדים – הם אינם מקבלים קצבאות, אינם מטופלים על ידי המדינה ומתקשים מאוד בהשתלבות בשוק העבודה.

בנוסף, בישראל חיים כ–318 אלף ילדים עם מוגבלויות. כלומר, בחישוב גס חיים בישראל לפחות 1.1 מיליון ילדים ומבוגרים עם מוגבלויות – כ–14% מאוכלוסיית ישראל.

שיעור התעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלויות הוא 53% (יש הטוענים שהשיעור נמוך עוד יותר ומגיע רק ל–40%), ובקרב ערבים עם מוגבלויות השיעור נמוך עוד יותר (31%) – לעומת 75% באוכלוסייה הכללית.

באחרונה התפרסמו שני סקרים מטרידים מאוד, שעסקו בעמדות הציבור כלפי אנשים וילדים עם מוגבלויות: סקר של אקי”ם וסקר של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. לפי הסקרים האלה, 52% מהציבור לא ישמחו להכיר אנשים עם מוגבלות שכלית, 37% לא ישמחו להכיר אדם עם מוגבלות פיזית, 40% לא רוצים להיות שכנים של אנשים עם מוגבלות, 28% מתנגדים לכך שאדם עם מוגבלות יקיים יחסי מין, ו–37% מהציבור חושבים שאסור לתת לאנשים עם מוגבלות להצביע בבחירות.

ואולם הנתון המטריד ביותר הוא ש–69% מהציבור העידו על עצמם כי הם מכירים אנשים עם מוגבלות. כלומר, חלק גדול הציבור מכיר אנשים עם מוגבלויות – ועדיין חושב כך עליהם. עם נתונים כאלה – ברור שיש צורך בחקיקה כדי לשלב אנשים עם מוגבלויות בעבודה.

החוק הקיים כיום הוא מכבסת מלים, עם ביטויים יפים מאוד כמו “העסקה מגוונת”, “ייצוג הולם”, “שוויון הזדמנויות” ו”העדפה מתקנת”. ומה לגבי שילוב בעבודה? אף מלה.

ניסיונות ההתחמקות מהעסקת אנשים עם מוגבלויות מוכיחים בדיוק מה מצבנו. צריך להשוות את מצבה של ישראל לעולם ביחס לאנשים עם מוגבלויות. צריך לכפות, באמצעות חוק, סיכוי שווה לעבודה של אנשים עם מוגבלויות, בשיעור של 5% מ–2017. אסור לבקש סיכוי שווה, לא צריך לעודד מתן סיכוי שווה ולא לשכנע. יש לחייב מתן סיכוי שווה באמצעות חוק.

הכותב הוא מייסד דף הפייסבוק סיכוי שווה, 
לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה