במאה ה-17 פרסם המשורר הנפוליטיני ג’מבטיסטה בזילה אסופה של סיפורי אגדות בשם “מעשיית המעשיות”. אלה נהיו אחת ההשראות העיקריות של האחים גרים ושל שרל פרו, כך שאפשר לומר כי סינדרלה, החתול במגפיים, היפהפייה הנרדמת ועוד קלאסיקות רבות החלו אצלו. ובכל זאת, שמו ועבודתו שקעו מעט בתהום הנשייה, ואפילו באקדמיה קשה למצוא אנשים שקראו אותה. גם התרבות הפופולרית שכחה ממנו, והקולנוע מעולם לא נגע בעבודתו, עד שהבמאי האיטלקי מתאו גרונה, שזכה לתהילת עולם הודות ל”גומורה” ול”ריאליטי” פרי עטו, הרים השנה את הכפפה.

הפנטזיה הקולנועית הזו נקראת בשם המקור, וגארונה מביא בה אל הבד שלוש מן המעשיות של בזילה: אחת, על המלכה (סלמה הייק) שמוכנה לעשות הכל כדי להביא ילד לעולם; שנייה, על המלך (טובי ג’ונס) שנקשר רגשית לפרעוש ובעקבות כך מאבד את בתו למפלץ; שלישית, על מלך ועל הקשישה שהופכת למלכה בעקבות שיקוי של מכשפה. את כל אלה אפשר היה לראות לראשונה לפני כמה חודשים בפסטיבל קאן, בו ערך הסרט את הקרנת הבכורה העולמית שלו במסגרת התחרות הרשמית של האירוע היוקרתי. בשבוע הבא, ניתן יהיה לצפות בו גם בפסטיבל חיפה, וזו תהיה ככל הנראה ההזדמנות היחידה ליהנות ממנו כאן על מסך גדול, שכן כרגע מסתמן כי לא יופץ מסחרית בארץ.

רבים, ובהם אני, יאמרו כי הצפייה מומלצת, ואחרים יזהירו מפניה. “מעשיית המעשיות” הוא סרט שנוי במחלוקת. יש כאלה שכתבו עליו כי הוא סוחף, מענג, יפה ומיוחד. אחרים סברו דווקא כי מדובר ביצירה מבולבלת, גועלית ואף תמוהה. גרונה אינו מתפלא. מראש כי ידע כי לא כל התגובות יהיו חיוביות, וזו היתה לדבריו אחת המוטיביציות ליצירה. “יצאתי להרפתקה הזו משתי סיבות”, הוא אומר לי בראיון לקראת ההקרנה בחיפה. “קודם כל, כי התאהבתי בספר של בזילה. כמו רוב האיטלקים, גם אני לא הכרתי אותו, עד שחבר הביא לי עותק לפני כמה שנים, ומיד נכבשתי במקוריות ובעוצמה של הסיפורים ושל הדמויות והתחלתי לדמיין אותם ויזואלית. אבל נוסף לכך, אני תמיד אוהב להסתבך בצרות, וידעתי שההפקה הזו תסבך אותי, כי האיטלקים הרי לא רגילים לסרט פנטזיה תוצרת בית”.

עם זאת, גארונה מודה כי האנטי לסרט היה נפוץ ועוצמתי מכפי שחשב. בקופות, הוא הופץ עד כה באיטליה ובצרפת, ונחל בהן כישלון חריף. בתקשורת, כמה מן הביקורות נגדו היו קטלניות יותר מכפי שחזה בהתחלה. גם לכך יש לו הסברים. “הבעיה עם הקהל, היתה שהסרט הופץ בקיץ, והשנה העונה היתה חמה במיוחד ואנשים העדיפו ללכת לים ולא לקולנוע”, הוא אומר. “באשר למבקרים, אני חושב שהם פשוט לא יסלחו על זה שבמאי איטלקי העז לביים סרט באנגלית”.