אם דז בראיינט היה אקדוחן במערב הפרוע, כנראה שהוא היה מת בשיבה טובה. זו המסקנה העולה מסגמנט של
”ספורט סיינס” מבית ESPN, במהלכו נמדדה מהירות התגובה שלו. התופס של דאלאס קאובויס הגיע לאולפן התוכנית כדי להעניק הכרה מדעית למה שעד אז נתפש כדברי רהב המאפיינים רבים בענף האקסטרווגנטי. “יש לי את הידיים המהירות בליגת הפוטבול”, הצהיר, וסיפק לכך הוכחה כאשר פסע לאחור, הסתובב על המקום וקלט כדור שנורה לעברו במהירות 50 קמ”ש ממכונה שהוצבה במרחק של שלושה יארד. חמישית שנייה בלבד נדרשה לבראיינט לקליטת המידע ועיבודו כך שיוכל להציב את ידיו במקום הנכון. זמן התגובה שלו, כך התברר, היה מזכה אותו בשיא העולם לשליפה מהמותן.

אלא שבראיינט לא כאן כדי לירות במישהו, ובכלל — הוא מעדיף שהכדורים יכוונו אליו. אם מייקל פלפס נולד כדי לשחות, בראיינט הגיע לעולם כדי לעזור לאליפסה להימלט מהגורל שמזמן לה כוח המשיכה; מימדי זרועותיו וכפות ידיו (86 ו־25 סנטימטר), לצד החשד להימצאות קפיצים ברגליו, עזרו לו להשיג לפחות 1,200 יארד ו־12 טאצ’דאונים בכל אחת משלוש העונות האחרונות.

תופעות מסוגו מתקיימות בצורתן היפה ביותר בזמן משחקים. הוא פרפורמר בחסד עליון — יכולתו מרהיבה, וכך גם הראוותנות שבה הוא חוגג אותה. הוא זקוק נואשות לבמה. פגרה, להבדיל, לא מיטיבה עמו. היא מפשיטה מעליו את גלימת הכישרון, וחושפת את האדם שהוא — קפריזי ופגיע. בראיינט הספיק הרבה בשמונת החודשים שעברו מאז הפעם האחרונה שבה בא במגע עם החפץ האהוב עליו; להישבע בילדיו שיחרים את האימונים אם לא יזכה לחוזה חדש, לקבל את מבוקשו כעבור יומיים בלבד ולהיפצע בשריר הירך. שני האירועים הראשונים פגעו בתדמיתו, אך יעשירו את חשבון הבנק שלו ב־70 מיליון דולר. האחרון מנע ממנו לקחת חלק בארבעת משחקי ההכנה לעונה, אותה תפתח דאלאס הלילה (בין ראשון לשני, 03:30) מול ניו יורק ג’איינטס.

קבוצתו זקוקה לו בשיאו. מאיים ככל שיהיה, בעונה שעברה סיפק בראיינט רק את הפן האסתטי לחוליית התקפה ורסטילית שפעלה בתיאום מושלם; קוורטרבק טוב בעונת חייו (טוני רומו), קו קדמי מהאגדות ורץ אחורי בלתי ניתן לעצירה. השניים הראשונים עדיין כאן, אך דימרקו מארי כבר מזמן נמצא בפילדלפיה. הפרידה ממארי, שילוב של בחירה חופשית ואילוצים כלכליים, הופכת את דאלאס לאחת הקבוצות המרתקות העונה. היא תחייב אותה להמציא עצמה מחדש, ובמקביל תדרוש מיתר החלקים במכונה להמשיך כרגיל. האם זה אפשרי? להישאר אותו דבר ולהתחדש בו זמנית?

יש קבוצות שמשחיתות שנים רבות עד למציאת הדרך הנכונה. אצל הקאובויס בדיוק ההפך — נדרש להם זמן קצר בלבד כדי לסטות ממנה. אחרי 20 שנות בצורת, העונה שעברה גרמה לבעלים והג’נרל־מנג’ר ג’רי ג’ונס להרגיש שמצא את הקבוצה שתעניק לו טבעת רביעית. דאלאס היתה רחוקה אינצ’ים מגמר ה־NFC, בדיוק המרחק שבין התפיסה המרהיבה של בראיינט מול גרין ביי לספר החוקים שהורה על פסילתה. הסיום הדרמטי הותיר טעם של עוד. אחרי שלוש עונות מחוץ לפלייאוף, הגיעו הקאובויס למצב בו מהלך בודד שולח אותם הביתה. עד לא מזמן היתה זו עונה שלמה.

בניסיון למלא את החלל שהותיר מארי החליטה דאלאס שכמות יכולה להוות תחליף לאיכות. דארן מקפאדן הגיע מאוקלנד כדי לחבור אל לאנס דנבאר וג’וזף רנדל ליצירת מה שכבר כונה “ועידת הרצים האחוריים של דאלאס”. האם שש כפות הרגליים הללו מסוגלות להיכנס לזוג הנעליים הבודד שהותיר אחריו מארי? דאלאס מוכנה לנסות, בעיקר כי היא מאמינה שאפילו מארי כבר לא מסוגל לכך.

אחרי עונה במהלכה עומס העבודה עליו כמעט הוכפל — 392 הנשיאות שלו אשתקד הן הכי הרבה בליגה מאז 2006 — הרגישה דאלאס שמארי כבר לעולם לא יהיה אותו בן אדם. כמו מכונית שצברה יותר מדי קילומטראז’ ועכשיו אפשר פשוט לדרדר אל התהום. העבר מוכיח שהצדק איתה — לארי ג’ונסון, האחרון שעמד במעמסה דומה לזו, החמיץ חצי ממשחקי קבוצתו עונה לאחר מכן ומעולם לא חזר לכושרו. לאורך ארבעה חודשים ספג מארי מכות וחבטות, הוטח לקרקע ותוקל באכזריות, ודאלאס הגיעה למסקנה שהמכונה הזאת כבר לא תצדיק 42 מיליון דולר לחמש שנים. פילדלפיה חשבה אחרת.

ג’ונס משוכנע שמארי לא היה הסיבה להצלחת משחק הקרקע של הקבוצה בעונה שעברה, אלא רק התוצאה. בעשור הנוכחי הקדיש שלוש בחירות דראפט ראשונות לביצור קו ההתקפה, הופך אותו לטוב בליגה ללא עוררין. זו גאוותו כג’נרל־מנג’ר, תפקיד שזיכה אותו בעיקר בביקורת. ג’ונס מאמין שטיירון סמית’, טראוויס פרדריק וזאק מרטין טובים מספיק כדי להפוך כמעט כל רץ אחורי למפלצת. עם החסימות שלהם, הוא משוכנע, ההבדל היחיד בין מארי ליורשיו יהיה בתלוש השכר. ואולי זו רק דרכו של ג’ונס לפייס את עצמו על כך שלא הצליח לצרף את אדריאן פיטרסון ממינסוטה, האובססיה הגדולה שלו בשנים האחרונות.

גם אמיט סמית’, הרץ האחורי האגדי של הקאובויס, לא מייחס חשיבות מכרעת למארי. לטענתו, הקו הקדמי סידר לו “מספיק שטחים בשביל לצבור 2,500 יארד בעונה”. מארי סיים עם 1,845. אפילו רנדל, ממחליפיו המיועדים של מארי, מסכים. “הוא השאיר הרבה בשר על העצם”, אמר בלשון ציורית על מי שלא פעם היה חסר את המהירות הדרושה כדי לברוח. כעת יידרש לגבות את מלותיו במעשים, ולהוכיח שיש לו את האינסטינקטים ויכולת האלתור של קודמו. מוטב לדאלאס שלא לבנות על מקפאדן, במקור פוטנציאל גדול ובפועל לקסיקון פציעות אנושי שעונתו הטובה היחידה היתה אי שם ב־2010.

ג’ייסון גארט, מאמן הקבוצה, מכיר בערכו של מארי — שנבחר לשחקן ההתקפה של השנה והוביל את הליגה בפער של יותר מ־500 יארד — אך גם הוא מודע למציאות הכלכלית. דאלאס של העונה שעברה היתה פשוטה עמוקה מכדי להצטופף תחת תקרת השכר של ה־NFL. מישהו היה חייב להיזרק מהסיפון כדי שאפשר יהיה לרצות את הגחמות של בראיינט. בשאלה במי לבחור — אחד מהתופסים הדומיננטיים בליגה או ברץ האחורי הטוב מכולם — בחרו הקאובויס באפשרות הראשונה, מיישרים קו עם האסכולה השלטת בליגה: תופס הוא כמו לב, רץ אחורי טוב הוא כמו כליה — משהו שאפשר לחיות בלעדיו, בטח אם אתה בבעיה כספית.

עכשיו נותר רק להשליך את הקונספציה הזאת למים ולגלות אם היא צפה או שוקעת. בראיינט, כך מסתבר, כבר לא יכול לחכות. ככל שהתקרב לבעיטת הפתיחה של העונה, הלכו וגברו העקצוצים בידיו. באימון בחודש שעבר התקוטט עם חברו לקבוצה, שחקן ההגנה טיילר פטמון. במקום לבקר את התנהגותו של הכוכב, הביע ג’ונס שביעות רצון: “זה טוב, זה לא חדש, זה קורה אצלנו שנים על גבי שנים. זה מחזיר אותי לתקופות היפות שלנו”. וידאו מלא של האירוע עדיין מוצג באתר הרשמי של הקבוצה, משל היה ביקור בבית חולים או משהו אחר להתגאות בו. אחד העגילים שענד בראיינט הלך לאיבוד בלהט הקרב. אחד מעובדי המועדון נשלח לסרוק את הדשא ולא זז משם עד שאיתר את התכשיט. כך ייעשה לאיש.

שבועיים מאוחר יותר, באימון משותף עם סנט לואיס, התפתחה תגרה המונית בין השחקנים, בשיאה חטף בראיינט אגרוף מאימואן קלייבורן מהראמס. במקרה הזה, נוק־אאוט מהדהד, מהירות התגובה שלו לא היתה מספקת. הכדור, זה ברור, חסר לו. בקרוב הכל ישוב להיות כפי שהיה. ואולי לא.

אל תשכחו גם אותן

גרין ביי פאקרס
תחסר את ג’ורדי נלסון, התופס הבכיר שקרע את הרצועה הצולבת וגמר את העונה, אך תמשיך ליהנות מארון רוג’רס, מההגנה המשתפרת ומהרץ האחורי אדי לייסי

אינדיאנפוליס קולטס
הגיעה בעונה שעברה לגמר ה־AFC, ונראה שרק השתפרה בפגרה. רג’י וויין הוחלף באנדרה ג’ונסון, פרנק גור הגיע מסן פרנסיסקו כדי להמציא מחדש את משחק הריצה, והכי חשוב — אנדרו לאק עדיין כאן. זה יכול להספיק לסופרבול

ניו אינגלנד פטריוטס
“איך ייראו הפטריוטס ללא טום בריידי?” תישאר שאלה שאיש לא יכול לענות עליה. לפחות לא העונה. ביטול עונש ההשעיה שהוטל על הקוורטרבק יאפשר לאלופה להתחיל את העונה כבר במחזור הראשון במקום בחמישי. לך תהמר נגדה

סיאטל סיהוקס
ויתרה על הסנטר הדומיננטי מקס אונגר כדי לצרף את ג’ימי גרהאם, הטייט־אנד הנהדר של ניו אורלינס, שצפוי להוסיף מימד חדש להתקפה לצד ראסל ווילסון ומרשון לינץ’. קשה לראות מי יעצור אותה

פילדלפיה איגלס
עברה מהפכה של ממש במסגרתה נפרדה מהקוורטרבק, הרץ האחורי והתופס הבכיר. דימארקו מארי וג’ורדן מת’יוס בהחלט יכולים להיכנס לנעליים של לשון מקוי וג’רמי מקלין. השאלה הגדולה אם סם ברדפורד, המוסר החדש והמועד לפציעות, מסוגל להישאר שלם