הבנקים הלאומי, הפועלים ודיסקונט ישלמו ללקוחותיהם למעלה מ-45 מיליון שקל. כך עולה מהסדר פשרה בשתי תביעות ייצוגיות שהוגשו נגדם כבר בשנת 2006 בגין תיאום ריביות. הסכום הזה יתווסף ל-35 מיליון שקל שהבנקים הגדולים התחייבו לשלם בגין תיאום עמלות במסגרת הסכם פשרה שנערך לפני כשנה. גם במקרה הזה, סכום הפיצוי שיחולק לכל לקוח יהיה ככל הנראה כמה שקלים בודדים בלבד. בשלב זה נמצאים עורכי הדין של הצדדים במגעים מתקדמים לחתימה על הסכם הפשרה.

מדובר בשתי תביעות ייצוגיות שהוגשו בשנת 2006 ואוחדו, אחת הוגשה על ידי שרנוע מכונות מחשוב באמצעות עו”ד יצחק אבירם ושניה שהוגשה בשנת 2014 על ידי פרופ’ שמואל קניאל באמצעות עורכי הדין גלעד ברנע ושי שריג. הסיבה להתמשכות ההליכים המשפטיים במקרה הזה היא ערעור שהגישו הבנקים לבית המשפט העליון, זאת לאחר שבית המשפט המחוזי אישר את הדיון בתביעות.

הבנקים שעירערו לבית המשפט העליון, טענו כי התובעים הייצוגיים לא הוכיחו, ולו לכאורה, שהיה ביניהם תיאום בכל הנוגע לשיעורי הריבית. הבנקים הסבירו כי גם אם שיעורי הריבית דומים ואף זהים, ניתן להסביר זאת בכך ששוק הבנקאות בישראל הוא שוק אוליגפולי, שיש בו מספר קטן של מתחרים עם חסמי כניסה גבוהים. לשיטת הבנקים אין די בזהות של שיעורי הריבית בשוק קטן ויש להוכיח פקטור נוסף כדי שניתן יהיה לקבוע שאכן נעשה תיאום שלא כדין. לטענת הבנקים, התובעים לא הוכיחו את הפקטור הנוסף.

בדיונים בפני בית המשפט העליון עלתה השאלה האם קביעת הממונה על ההגבלים העסקיים יכולה לשמש כפקטור הנוסף שעל התובעים להוכיח בטענתם – כי בוצע תיאום ריביות אסור. הבנקים טענו כי קביעת הממונה אינה מהווה פקטור נוסף מאחר שהיא עסקה בעמלות, ולא בשיעורי ריבית – שבהם עוסקת התביעה הייצוגית.

באפריל 2009 קבעה הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, רונית קן, כי בין חמישה בנקים התקיימו הסדרים כובלים בנוגע להעברת מידע בנוגע לעמלות מסוימות. קביעה ניתנה לאחר החלטת שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ניסים ישעיה שאישר את הדיון בתביעה הייצוגית. חמשת הבנקים עררו על החלטתה בפני בית הדין להגבלים עסקיים ועררם עדיין מתנהל.

בנובמבר 2011 הגיש היועץ המשפטי לממשלה, עו”ד יהודה וינשטיין, חוות דעת לבית המשפט העליון ובה קרא לשופטים לאשר את הדיון בתביעה הייצוגית “בהינתן קיומה של זהות מחירים כפסיקת המחוזי, שהתקיימה בין הבנקים באופן מתמשך ולאורך השנים הרלוונטיות לקביעת הממונה על ההגבלים לשעבר יכולה קביעת הממונה לשמש כגורם מצרפי המעצים את החשד בדבר קיום תקשורת דומה, בקשר עם הריביות והעמלות והופך אותה לאפשרות סבירה”. ציין היועמ”ש בהחלטתו.

נשיא בית המשפט לשעבר אשר גרוניס שעמד בראש הרכב של שבעה שופטים שדן בערעורים, החליט להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שידון מחדש בבקשת אישור התביעה הייצוגית ויחליט אם קביעת הממונה על ההגבלים העסקיים מהווה פקטור נוסף שדרוש להוכחת טענות התובעים. גרוניס קבע כי “אף סוגיה זו טעונה ליבון שאין מקומו לעת הזו בערכאת הערעור”. הוא הבהיר כי “אין להסיק מדברינו כי התובעת הייצוגית לא תוכל לסמוך את בקשת האישור על ‘דבר מה נוסף’ אחר, אם יוכח. החזרת העניין לערכאה הדיונית בנסיבות שצוינו מצדיקה שאף הסוגיות שעלו בערעורה של התובעת הייצוגית יידונו מחדש בערכאה המבררת.