בינתיים, פ.ס.ז’ ניצלה את הצרות של מארסיי ואת ההיחלשות של מונאקו כדי לזכות באליפות המיוחלת בכוחות עצמה ב-1994. וואה הגשים את חלומו לזכות במדליית הזהב, אשר נמנעה ממנו בתקופתו במונאקו ובעונת 1994/95, היה זה תורו לשחק בליגת האלופות. מבחינה אישית, החוויה שלו הייתה טובה יותר מזו של קלינסמן. הליברי כבש שמונה פעמים ב-11 משחקים והגיע לשיאו עם שער גדול בקאמפ נואו מול ברצלונה ברבע הגמר. כמו מונאקו, גם פריס סן ז’רמן עלתה לחצי הגמר ונעצרה שם על ידי מילאן עם 3:0 בסיכום שני המשחקים.

וואה לא מצא את הרשת מול הרוסונרי, אבל זה לא הפריע לפאביו קאפלו לדרוש להחתים אותו בקיץ 1995. מבחינת הליברי, הייתה זו התקופה הטובה בחייו ובסוף השנה הוא זכה בכדור הזהב במשאל מטעם “פראנס פוטבול”. כאשר עלה על הבמה, הוא ביקש, במחווה מרגשת וחריגה, להקדיש את הפרס לארסן ונגר. הוא זכר היטב שהוא חייב את כל הקריירה שלו למאמן הצרפתי, שקיבל ב-1988 דיווחים על החלוץ המוכשר מהליגה הקמרונית, הימר עליו, עזר לו להתגבר על הקשיים והפך אותו לאחד החלוצים הטובים של שנות ה-90′. וואה הפתיע את המנטור כאשר ביקש ממנו לעלות לבמה במהלך הטקס והתבדח לאחר מכן: “פחדתי שיהיה לו התקף לב”.

לוואה היה מזל גדול. 1995 הייתה השנה הראשונה בה הוחלט לפתוח את ההצבעה ולכלול בה את כל השחקנים מהקבוצות אירופיות ולא רק את האירופאים, כפי שהיה נהוג קודם לכן. כך הפך הליברי, כמובן, לאפריקאי הראשון שזכה בכדור הזהב והוא גם האחרון שעשה זאת עד כה. האירוניה הגדולה? קלינסמן הגיע למקום השני באותו משאל. לו היו משאירים את התקנון ללא שינוי, הגרמני, שאז כבר שיחק בבאיירן מינכן, היה מניף את כדור הזהב. אולי, אם היה חותם בסן ז’רמן ב-1992 כפי שתוכנן, ההיסטוריה הייתה שונה, אבל את זה אף אחד לא יידע לעולם.