הסגל: נכון, הכוכבים הגדולים מעונות השיא באירופה התפזרו להם (בעיקר לבונדסליגה) אבל באזל המשיכה לייצר כישרונות, רכשה כמה מגראסהופרס ובקיץ האחרון השקיעה סכומים לא קטנים בהבאת רכש נוסף. אחרי שפביאן שאר, פביאן פריי, דרליס גונסאלס והקפטן מרקו שטרלר (פרש) נפרדו מהקבוצה, באזל הגיבה עם החתמת ז’אן פול בואטיוס (שחקן סגל נבחרת הולנד שעדיין ממתין לבכורה במדי הקבוצה), בירקיר ביארנסון האיסלנדי, זדרבקו קוזמנוביץ’ שמגיע מאינטר וגם החלוץ הגבוה מארק יאנקו, הגרסה האוסטרית של שטרלר. שנה אחרי שלקחו מגראסהופרס את שקלזן גאשי המצוין, באזל החתימה גם את מיכאל לאנג, מגן החרגולים, שכבר הספיק לכבוש פעמיים. גם הבלם הוותיק וולטר סמואל עוד כאן, יחד עם אהוב הקהל מתיאס דלגאדו, מוחמד אל נני המצרי, טאולנט ג’אקה, לוקה זופי ותגלית העונה שעברה בריל אמבולו.

נקודת תורפה: מרכז ההגנה. מונס דאבור, שכבש לרשת באזל במפגש האחרון בין הקבוצות, יכול לתת דגשים לאקסית לגבי החלק הבעייתי של אלופת שוויץ. המכירה של שאר להופנהיים פערה חלל עצום במרכז ההגנה של באזל. מארק סוכי הצ’כי הוא הבלם הקבוע, כשלצדו דניאל הו הדני, שהגיע במהלך הקיץ מאודנסה ועדיין טעון הוכחה ברמות האלה. כשסמואל הארגנטינאי כשיר (ולא מורחק) הוא עשוי לזכות לעדיפות, ואז נוצר מרכז הגנה מנוסה יותר, אך גם כבד ואיטי מאוד.